​​

​

​​​​

.כל חיי שאלתי שאלות
 

שאלות על החיים, על משמעות, על בחירה, על כאב, על חופש ועל הדרך שבה אנחנו פוגשים את עצמנו ואת העולם. במשך שנים לא קראתי לזה רוחניות. היום אני לא יודעת אם אפשר באמת להפריד בין החיים לבין המסע הרוחני

 

לפני היוגה היה הריקוד. רקדתי במשך שנים וחלמתי להיות רקדנית מקצועית. כשהחלטתי לוותר על החלום הזה חיפשתי משהו אחר שאוכל להתמסר אליו באותה אהבה, סקרנות ותשוקה
 

בשנת 2004 הגעתי לקורס המורים במשכן היוגה, מבלי שהתנסיתי קודם בשיעור יוגה. הבחירה הייתה כמעט אינטואיטיבית — ידעתי שגילי ומירי הגיעו מעולם הריקוד, וזה הספיק לי כדי להרגיש שיש שם משהו בשבילי
 

בהתחלה התאהבתי בתרגול עצמו — בתנועה, בקצב, בנשימה ובזרימה. הגוף והתנועה היו עבורי שער טבעי ומוכר אל חקירה שממילא התקיימה בי כל חיי. עם הזמן התחלתי לגלות שמתחת לתנועה ישנם רבדים נוספים. התרגול שהיה בתחילה תחליף לריקוד הלך והעמיק, הפך לעבודה פנימית ופתח לפניי עולם חדש 
 

כשסיימתי את קורס המורים התחלתי ללמד, כמעט במקרה. די מהר הבנתי שמצאתי דבר שאני רוצה להקדיש לו את חיי. כעבור שנה הקמתי את הסטודיו שלי — מרחב שרציתי שיהיה נעים, שקט, מזמין ומאפשר. בתחילת דרכו פעלו בו מורים נוספים ונלמדו בו סגנונות שונים של תרגול
 

.בשנת 2012 פגשתי את שמעון בן אבי, שהפך למורה שלי ולחבר יקר
 

השאלות והחיפוש היו בי הרבה לפני שפגשתי אותו. המפגש עם שמעון לא יצר אותם, אבל הוא העיר אותם בעוצמה חדשה. דרך הלימוד איתו קיבלתי דרך, שפה וכלים להתבונן בחיים וביוגה לעומק, ולהבין יותר ויותר שאין באמת הפרדה ביניהם
 

יש חסד גדול במפגש עם מורה ועם דרך בזמן שבו אנחנו בשלים לפגוש אותם. לפעמים החיים מובילים אדם אל החיפוש דרך כאב, מחלה או תחושה של חוסר משמעות. אני מרגישה שהמפגש עם שמעון היה עבורי חסד כזה. הוא שינה את האופן שבו ראיתי את חיי, ומתוך כך גם את האופן שבו לימדתי
 

.במובנים רבים זו הייתה עבורי לידה שנייה
 

עם השנים הסטודיו השתנה יחד איתי. בהדרגה הפסקתי להעסיק מורים אחרים, ויתרתי על השם “מולהיוגה”, והמרחב הפך פשוט למיכל כרמון
 

גם ההוראה שלי השתנתה
 

אני עדיין אוהבת מאוד את התרגול הפיזי — את הדיוק, העוצמה, הנשימה והתנועה. אבל עבורי היוגה אינה עוד אידיאולוגיה, שיטה או סגנון חיים. היא גם אינה תחום מסוים שאני עוסקת בו לצד תחומים אחרים, הכל זה יוגה

?כבר במילה “יוגה” — חיבור, איחוד — מסתתרת שאלה: חיבור של מה? אל מי
 

.ומשם החקירה רק מתחילה
 

היוגה מזמינה אותנו לחקור, להתבונן ולגלות. כל מה שאנחנו פוגשים בחיים יכול להיות חלק מן החקירה הזאת — דבר אינו נמצא מחוץ לה
 

זוהי חקירה שאין בה סוף. ככל שאנחנו מעזים לשאול, להתנסות ולהתמסר, משהו מתגלה — ואיתו גם האפשרות להרפות מעט מן הצורך לדעת, להחזיק ולשלוט, ולבטוח יותר בחיים
 

הדברים משתנים ללא הרף, וככל שאנחנו מתמסרים לדרך, עוד ועוד יכול להתגלות. אנחנו    לא באמת יוצרים דבר חדש, אנחנו מגלים את מה שכבר נמצא שם ויכולים להתחבר לשלם.

במובן הזה יש ביוגה אפשרות עמוקה לריפוי — של האדם, ואולי גם של החולי האנושי
 

.זה מה שאני ממשיכה ללמוד, לחקור ולגלות, וזה מה שאני מבקשת להעביר הלאה
 

.יש בי אהבה גדולה ליוגה ואהבה גדולה לחיים
 

“יוגה זה החיים והחיים זה יוגה”

שרי אורבינדו
​